החלטה בתיק ע"מ 1742/09

המשיב נעצר ביום 10.2.09, ובתום חקירתו הוגש נגדו כתב אישום הכולל פרט אישום אחד שעניינו חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. בהתאם לאמור בפרט אישום זה, גוייס המשיב באוגוסט 2008 לחוליה צבאית של ארגון החזית הדמוקרטית, על ידי סמיר עיאידה.

התביעה ביקשה כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, אולם בקשתה נדחתה על ידי בית משפט קמא ונקבע כי המשיב יוכל להשתחרר בכפוף להפקדת ערובה ולחתימת ערבות צד ג'.

בית משפט קמא קבע כי נמצאה תשתית ראייתית לכך שהוצעה למשיב הצעה כללית להתגייס לחוליה צבאית - הצעה לה הסכים המשיב. עם זאת נקבע כי בכל הנוגע להצעות אחרות שרצו מגייסיו להציע לו - כאימונים בסוריה וסיוע כלכלי - המדובר בעדויות שמיעה ואין בכך כדי להפליל את המשיב מעבר להודאתו. בית משפט קמא סבר כי מכיוון שמדובר רק בתחילתה של חברות בחוליה צבאית, ללא כינוס מאוחר יותר וללא דיבורים או תכנונים משמעותיים, ומכיוון שלמשיב אין עבר פלילי, ניתן להורות על שחרור בתנאים.

התביעה הצבאית סברה כי בית משפט קמא שגה בקביעותיו, והפנתה לאמרות עדי תביעה 3 ו-4 מהן עולה כי היה תכנון לשלוח את המשיב לאימונים בסוריה, וכי אף הוצע לו לעשות כן והוא סירב עקב לימודיו. כן צויין כי מאמרות אלה עולה שהיה תכנון לסייע למשיב כלכלית. בנוסף נטען כי גם אם המדובר בעדויות שמיעה, וגם אם הראיות הקיימות מצביעות על חברות בחוליה צבאית ללא פעילות כלשהי, די בכך כדי להצביע על מסוכנות המצדיקה את מעצרו של המשיב.

הסניגור ביקש לדחות את ערר התביעה. הסניגור ציין כי לא ניתן להסתמך על עדויות שמיעה בעניינו של המשיב. נטען כי הבסיס הראייתי היחידי הינו הודאתו, בה ציין כי גוייס לחוליה צבאית, אולם כלל לא ידע כי המדובר בחוליה של ארגון החזית הדמוקרטית, אלא סבר כי המדובר בחוליה צבאית עצמאית. הסניגור ציין כי חברי החוליה כלל אינם מזכירים את המשיב כחבר בחוליה אלא כאדם אותו הם רוצים לצרף, והדבר מחליש את הטענה כי המשיב היה חבר באותה חוליה צבאית. עוד נטען כי בהעדר פעילות כלשהי, לא ניתן להצביע על מסוכנות. בהקשר זה ציין הסניגור כי לו המשיב היה מעוניין לבצע פעילות צבאית היה פועל למימושה, ולא היה נותר ללא כל מעש.

ראיות לכאורה

ראשית, וכפי שציין בית משפט קמא, התשתית הראייתית במקרה זה מבוססת על אמרתו של המשיב מיום 24.2.09, אשר בה מסר כי בחודש אוגוסט 2008 הציע לו סמיר עיאידה להתגייס לחוליה צבאית והוא הסכים להצעה זו. עוד מסר המשיב באמרתו כי כעבור חודש ימים פגש שוב בסמיר וזה אמר לו כי "הנושא עדיין קיים".

התוספת הראייתית להודאת המשיב מצויה באמרתו של עד תביעה 3, אסמעיל חסאסנה, מיום 16.2.09, בה מסר כי ביקש מסמיר עיאידה לגייס את המשיב לחוליה צבאית במסגרת החזית הדמוקרטית, וסמיר אמר לו כי עשה כן.

יתר הדברים הרשומים בעדויותיהם של עדי תביעה 3 ו-4 ביחס למשיב הינם בגדר עדות שמיעה, ונכון עשה בית משפט קמא כאשר התעלם מהן.

לפיכך, ניתן לקבוע כי בידי התביעה ראיות לכך שהמשיב קיבל הצעה להתגייס לחוליה צבאית - הצעה לה הסכים. עוד ניתן לקבוע כי כעבור חודש, נאמר למשיב כי "הנושא עדיין קיים", היינו נושא החוליה הצבאית.

בעד"י איו"ש 56/00 קוואסמה נ' התוב"צ [פדאור (לא פורסם) 00 (7) 486], עמוד 6, נקבע כדלקמן:

כאמור תקנה 85 הנ"ל אינה קובעת כיצד יצטרף אדם להתאחדות בלתי מותרת וכיצד יפסיק חברותו זו. משכך, יש להוכיח עובדות אלה בראיות ישירות או נסיבתיות - ממש ככל עובדה אחרת. אשר להצטרפות, הרי שזו נעשית ברגיל בדרך של "הצעה וקיבול": חבר ותיק פונה למי שאיננו חבר ומציע לו הצטרפות לשורות הארגון, ואם זה נענה בחיוב הרי שמרגע זה ואילך הופך הוא לחבר לכל דבר ועניין. ויודגש כי לצורך ההצטרפות כחבר אין צורך כי במעמד זה יוטלו על החבר החדש משימות כלשהן, ודי בעצם ההסכמה להצטרף כדי להקים עבירה של חברות"

בעניינו של המשיב ישנה הצעה מסמיר עיאידה, וקיבול מצידו של המשיב. לא זו אף זו, כעבור חודש, כאשר נאמר למשיב כי הנושא עדיין קיים, לא ביקש לחזור בו מהסכמתו, ונראה כי לדידו של המשיב, הוא היה עדיין חבר בחוליה צבאית.

עילת מעצר

בית משפט קמא סבר כי בהעדר פעילות קונקרטית באותה חוליה, ניתן לאיין את המסוכנות על ידי שחרור בתנאים.

התביעה הצבאית הגישה לעיוני פסקי דין מבית משפט זה בהם נקבע כי גם חברות ערטילאית בהתאחדות בלתי מותרת מקימה מסוכנות (ע"מ 2244/05 התוב"צ נ' אבו סונדוס [פדאור (לא פורסם) 05 (36) 527], ע"מ 2134/05 התוב"צ נ' אלשואבכה [פדאור (לא פורסם) 05 (36) 663]).

במקרה שלפנינו, אין לנו עניין בחברות בהתאחדות בלתי מותרת שכשלעצמה יכולה לעסוק בפעילות בעלת אופי אזרחי - אז הנטייה לנקוט בחלופת מעצר תהא גבוהה יותר - אלא חברות בחוליה צבאית. מי שמוכן להצטרף לחוליה צבאית, וגם כעבור חודש ימים מוכן להמשיך בכך, מעיד על מסוכנותו. לדעתי, חברות בחוליה צבאית, למעט במקרים חריגים ביותר, מצביעה על מסוכנות אותה לא ניתן לאיין באמצעות חלופת מעצר.

מי שנכון להיות חלק מחוליה צבאית, גם אם עדיין לא ביצע פעילות כלשהי, אומר בעצם הצטרפותו כי הוא נכון לבצע פעילות צבאית כשיידרש לכך. לפיכך, גם אם לא פעל עדיין, אין לומר שפוטנציאל הסיכון העתידי מהמשיב אינו גבוה. כמו כן, לא ניתן לומר שחלף פרק זמן משמעותי המצביע כשלעצמו על כך שהמשיב נטש את רצונו לנקוט בפעילות צבאית.

לאור האמור לעיל, החלטתי לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.